הכלב של השכן נובח? המדריך המלא לקבלת פיצוי

כלב נובח – חמוד ככול שיהיה – יכול לגרום מטרד רעש של ממש. נביחות בלתי פוסקות יכולות לשבש את שגרת היום או הלילה, ולמנוע מאיתנו להתגורר בנוחות.

לעיתים בעלי דירות סוגרים את כלביהם בשטח חיצוני לבית (כמו מרפסת או גינה), וכשכלב במצוקה – הוא נובח והרבה. אך בעוד שהבעלים לא מתרגש, השכנים בהחלט כן.

לפי חוק, נביחות כלב או כשל באופן אחזקתו, מהווים מטרד רעש ומקימים עילת תביעה בנזיקין. למרות שהאמירה די פשוטה, היא מעלה לא מעט תהיות:

כמה חזק הכלב צריך לנבוח בשביל שהדבר יהווה הפרה על החוק? האם החוק מתייחס רק לנביחות של כלב או גם התנהגויות פסולות אחרות בקשר אליו? מה צריך כדי להוכיח שהחוק הופר כי הכלב נובח בצורה חזקה מדי? ומה אפשר לקבל מבית המשפט? כל התשובות במאמר.

נביחות כלבים – מה קובע החוק?

המחוקק התייחס לנביחות כלבים במספר דברי חקיקה שיוצרים הסדר הוליסטי מלא. המקור שקובע את הנורמה המשפטית והחברתית, פורסם עוד בשנות ה-60, בחוק למניעת מפגעים.

הוראת החוק הראשונה בחוק זה, מתייחסת דווקא למטרד רעש וקובעת: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים."

סעיף 13 לחוק קובע שהפרה של הוראותיו מגבש עוולה נזיקית ושמה "מטרד ליחיד" (סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין).

מטרד ליחיד זהו מצב בו אדם מתנהג בעצמו, מנהל את עסקיו או משתמש במקרקעין שברשותו, באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין.

ואם אדם אחר סבל נזק (ממוני או בלתי ממוני) מאופן השימוש הבלתי-סביר, אותו אדם יכול לקבל פיצוי.

תחת הוראות החוק, ישנן תקנות שקובעות הוראה ספציפית ביחס לאחזקת בעלי חיים. סעיף 13 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992 קובע:

המחזיק בעלי חיים בביתו, בנכסו או בחצריו, יחזיקם במקום ובאופן שלא יגרום רעש חזק המפריע לשכנים.

יצוין שהפרת החוק או התקנות למניעת מפגעים, יכולה לגבש גם עבירה פלילית שלצידה עונש מאסר ו/או קנס כספי של עד עשרות אלפי ₪.

מה נחשב "רעש חזק" של נביחות כלבים?

החוק קובע הוראות מדויקות לגבי עוצמת ומשך הרעש הדרושים כדי לגבש מפגע רעש. חריג לכך הוא רעש הנובע מבעל חיים. המחוקק הבין שקשה מאוד להגדיר מהו רעש טורדני מבעל חיים ולכן הסתפק בלכתוב:

"רעש חזק שמפריע לשכנים". כך שבעוד שמפגעי רעש רגילים צריך להוכיח באופן מדיד (עם חוות דעת מומחה) – לא כך הוא לגבי כלבים.

כלומר, גם בלי מדידה, בית המשפט יכול לקבוע שמדובר ב"רעש חזק". הנימוק לכך מסוכם יפה בקובלנה פלילית דווקא שהגישו חמישה אנשים נגד שכנם בבית המשפט השלום בחיפה: (ק"פ (שלום ראשל"צ) 1006/05 מורג נ' דוד, 2007):

[..] שמיעתו של אדם ורגישותו לרעשים היא עניין סובייקטיבי. יש כאלה שרגישותם לרעשים אפסית, לדוגמת כבדי שמיעה בדרגה זו או אחרת. רמת שמיעה היא עניין משתנה מאדם לרעהו ויותר מכך הרגישות לרעש משתנה כאמור, ואין הדבר מצריך הוכחה. […] נראה כי משום המגבלה הנובעת מהשוני האנושי שבתחושת הרעש, קבע המחוקק ומחוקק המשנה, כלים ומדידות אובייקטיביים באמצעות מכשירים, לפיהם ניתן למדוד רעש וקבע סף רעש כמדד אובייקטיבי לאיסור שבחוק. אלא שכאמור אני מקבלת התיזה המשפטית לפיה רעש חזק של בעלי חיים ניתן להוכחה משפטית בדרך אחרת."

איך מוכיחים מטרד מנביחות חזקות של כלב?

אין סט ראיות קבוע ומחייב להוכחת מטרד מנביחות כלבים. עם זאת, סקירת הפסיקה מלמדת שבתי-המשפט נטו לקבל תביעה בגין מטרד מנביחות כלב, לאחר הוכחת הנתונים הבאים:

• סמיכות המגורים. לדוגמה: אם הדירה ובה הכלב רחוקה מאוד מדירת המתלונן, ועדיין אפשר לשמוע בהקלטה רעש חזק מאוד – יהיה קל להבין שמדובר ברעש חזק ומטריד. דוגמה נוספת: אם מדובר בדירות סמוכות, אז ייתכן שאפילו אם הנביחות הן של כלב קטן ולא חזקות מדי, עדיין הדבר יכול להוות מטרד משום שהנביחות נשמעות בקלות בדירת המתלונן).
• צורת המגורים. יש הבדל בין מגורים בסביבה כפרית רגועה ושקטה, ובין מגורים בסביבה עירונית ורועשת. הרי, מי שבחר לגור בסביבה עירונית רועשת, אז הציפייה שלו לשקט בביתו היא לכתחילה נמוכה יותר. וגם, נביחות הכלב יכולות "להיבלע" בתוך הרעש מן החוץ. להבדיל, בסביבה כפרית אפילו נביחות חלשות יחסית של כלב, יכולות להישמע למרחקים וגם להיות דומיננטיות יותר.
• ריבוי בעלי חיים. אם אדם מתגורר במשק חקלאי עם עופות או בקר, יהיה זה מעט בלתי סביר שיתלונן על רעש של בעלי חיים. אפילו בעלי חיים שלכאורה לא מהווים חלק מהמשק. הדברים נכונים גם כלפי מי שעבר להתגורר בשכונה שיש בה כלבים רבים (כמו שכונות רבות בפלורנטין שבתל אביב).
• מיקום האחזקה של הכלב (למשל במרפסת או בחצר). אם כלב מוחזק בשטח חיצוני לבית המגורים, גובר הסיכוי שנביחותיו תשמענה בקלות יתרה בדירת המתלונן. עם זאת, גם אם הכלב מוחזק בתוך הבית, זה לא בלתי-סביר שהנביחות תשמענה בעוצמה חזקה אם מדובר בדירות סמוכות.
• צורת האחזקה של הכלב. למשל, כלב שמוחזק שעות רבות ללא השגחה, סביר שייכנס למצוקה וינבח. וגם אם לא יהיה במצוקה, אם בעליו של הכלב לא נוכחים, אין מי שישתיק את הכלב וידאג שלא ינבח. ולכן, הסבירות שנביחות הכלב תיצורנה מטרד, גבוהה יותר. אז אם ניתן להוכיח למשל שהבעלים לא נוכחים בביתם שעות רבות והכלב נשאר לבדו, הבעלים יתקשו לסתור טענה שהוא נובח בצורה מאוד חזקה. מסיבה פשוטה – הם הרי לא בבית ולא עדים להתנהגותו משך היום, אז הם יתקשו מאוד להוכיח אחרת.
• מועד הנביחות. יש הבדל בין נביחות ביום לנביחות בלילה. למשל, אם התובע בכלל עובד רוב שעות היום מחוץ לבית, אין לו למעשה איך לדעת בכלל שהכלב נובח. או שלכל הפחות, גם אם הכלב נובח בעוצמה, זה לא מהווה מטרד עבורו כי אינו חשוף לנביחותיו. וברור שהמצב שונה אם מדובר במצב בו הכלב נובח כך כשהתובע עובד מהבית, או שחשוף לכך במהלך סופי השבוע המיועדים למנוחה. להבדיל, אם הכלב נובח בלילה, אז הדבר לא מהווה רק מטרד להימצאות נינוחה בנכס המגורים. אלא הנביחות עשויות לגרום לכך שהתובע לא יישן בלילות, מה שיכול להשפיע על כל מהלך היום שלמחרת. יתקשה לתפקד במקום עבודתו, לנהל חיי שגרה ופנאי וכיו"ב.
• משך הנביחות. ברור שיש הבדל בין כלב שנובח אפילו שעה ביום ללא הפסקה, לבין כלב שנובח שעות ארוכות. עם זאת, משך הנביחות לעולם נבחן גם מול מועד הנביחות. כלומר, נביחות במשך שעה ביום, אינן כנביחות במשך שעה בלילה.
• תלונות נוספות. האם התובע הוא המתלונן היחיד מהנביחות או ששכנים נוספים פנו והתלוננו גם על הרעש. שהרי, אם יותר אנשים התלוננו, אז סביר שלא מדובר רק בתחושה סובייקטיבית בודדת.

כמובן, בתי המשפט לא קבעו כי יש הכרח להוכיח את כל הנתונים שציינו. אך פסיקות בתי המשפט (וההיגיון הבריא גם) מלמדות שזה יוכל לסייע באופן משמעותי להוכחת טענות התובע בגין נביחות כלב.

הכלב הוא של דייר שגר בשכירות. את מי תובעים?

לשון החוק מתייחסת למי "שמחזיק" את הכלב. ברוב המקרים המחזיק הוא השוכר וברוב המקרים, הוא הנתבע הנכון.

איך מגישים תביעה על נביחות של כלב?

בדרך כלל מדובר בתביעות על סכומים נמוכים שאפשר (ורצוי) לברר בבית המשפט לתביעות קטנות. נכון לינואר 2024, ניתן להגיש תביעה קטנה עד לסכום של 37,700 ₪.

זאת כמובן, ככול שלא מדובר בתביעה נגד צד שיש לתובע יחסים מיוחדים עימו. כמו למשל יחסי משפחה או עבודה. כך למשל, אם אדם מעוניין לתבוע את גרושתו בגלל מטרד רעש מהכלב שלה, הוא אלא יצטרך לגשת לבית המשפט לענייני משפחה.

מה פוסקים בתי-המשפט?

סקירת הפסיקה מעלה שאלו תביעות שצריך לגשת אליהן עם סט עבה יותר של ראיות ותיאור מספיק של העובדות.

זאת משום שכאמור, להבדיל ממפגעי רעש שמוכיחים באמצעים מדידים ואובייקטיביים שנקבעו בחוק, רעש של כלב נובח הוא סובייקטיבי.

אם נרכז את המקרים השונים בבתי המשפט, נראה שמנעד הסעדים שבתי המשפט פוסקים הוא רחב: הוצאת הכלבים מחזקת בעליהם; הגדרת מתחם גידול וצמצום שעות שבהן הכלב נמצא בשטח חוץ; חיוב הבעלים לשלוח את כלבו לאילוף; ועוד.

בנוסף, בתי-המשפט פוסקים פיצויים לתובעים בעיקר בגין עוגמת הנפש שנגרמה. ולעיתים, גם בשל נזקים ממשיים שנגרמו וקלים יותר לכימות.

כך למשל, תובעים שמוכיחים שהכלב נבח כל הלילה, וכתוצאה מזה התובע לא ישן ונאלץ להפסיד יום עבודה – ניתן לפצות בעבור עלות אותו יום עבודה.