ימי עסקים: כך תספרו אותם

מי מאיתנו לא נתקל במונח "ימי-עסקים". זה יכול להיות כמות הימים עד שתגיע ההזמנה שלנו; מספר הימים בהם אנחנו יכולים לבטל עסקה; או תקופת הזמן בה אנחנו צריכים לשלם או לקבל תשלום כלשהו. במאמר זה נסביר גם על חוק ההשקעות המשותפות.

אולי תגידו לעצמכם: אבל זה ממש פשוט! ובכן, במאמר תבינו עד כמה זה קצת יותר מורכב משחשבתם. ובסיומו תבינו עד כמה חייב להכיר את משמעותו היטב. הרי, מדובר בביטוי שמנהל את ההתנהלות המסחרית שלנו מדי יום. הכרת השטח תאפשר לתכנן הסכמים טוב יותר, למנוע תאונות כספיות או אכזבות מראש. מרגיש כמו מילים גדולות? ממש לא. דמיינו שהזמנתם ריהוט לבית וחשבתם שתקבלו אותו תוך 14 ימים. אלא שהיה פער באופן הפרשנות שלכם את העוסק, ויצא שבעצם החוזה קובע שאתם תקבלו את הריהוט תוך חודש. או שחשבתם שיש לכם שבועיים לבטל עסקה ובגלל פער בספירה, יצא שפספסתם. כך, נתקעתם עם מוצר שאינכם מעוניינים בו ואיבדתם את כספכם. ואלו רק שתיים מתוך דוגמאות רבות שמגיעות לפתחם של בתי-המשפט לתביעות קטנות שוב ושוב.

החדשות הטובות הן שבתום המאמר הזה, תהיו מומחים לימי עסקים. במאמר נסקור את ההגדרה החוקית לימי-עסקים (יש כזו?!); איך סופרים אותם? האם גם שבתות וחגים? מה עם יום בחירות או ערב חג? ומה עושים כשהעסק עובד בשבתות? אל תדאגו, להכל יש תשובות – וסידרנו אותם בצורה הפשוטה ביותר שניתן.

מהי ההגדרה בחוק ליום עסקים?

זה אולי יפתיע, אבל חוק הפרשנות – שהוא חוק כללי – לא מספק הגדרה אחת כללית ואחידה. "יום עסקים" הוא מונח שמקורו במערכת הבנקאית. עם עליית כמות העסקאות שנעשו דרך המערכת הבנקאית, היה צורך בוודאות; הגדרה לזמן בו יעשו זיכויים וחיובים בחשבון הבנק.

עם הזמן, "יום עסקים" הפך למוסכמה חברתית-מסחרית המתארת פרק זמן לעשיית דברים נוספים (ולא רק זיכוי או חיוב בחשבון). למעשה, המסחר כולו (בארץ וברוב העולם) מחשב זמני-התחייבות לפי "ימי עסקים" בלבד; ומקובל להשתמש במונח זה כדי לתאר את זמני-פעילות או מועדים לביצוע פעולות (תשלומים או אספקה).

אז איך מחשבים ימי-עסקים? זה תלוי לאיזה עניין צריך לספור. למשל, בתי-המשפט לא משתמשים בביטוי ימי-עסקים אלא פועלים לפי ספירה משלהם. אשר ליתר המשק, ניתן לחלק את ההבדלים ל-4 קטגוריות מרכזיות: (1) צרכנות; (2) עסקאות לפי חוזים אחידים (כמו רכישה באינטרנט); (3) בנקאות; (4) ושוק ההון, ביטוח וחיסכון.

1.איך סופרים ימי-עסקים – צרכנות (חוק החזר כספי תוך 48 שעות שבת)

תחום הצרכנות בישראל מוסדר בחוק הגנת הצרכן. זהו חוק ספציפי שמתווה את האופן שבו יש לערוך עסקאות בין עוסק לצרכן בלבד. את רשימת המקרים בהם חוק הגנת הצרכן לא חל, ריכזנו במאמר נפרד. חוק הגנת הצרכן משתמש אך ורק במונח "ימי עסקים". עם זאת, החוק לא מסביר איך סופרים את הימים. ובמקום שתקופה קצובה קבועה בחוק, אך החוק עצמו לא מפרש איך סופרים – נעזרים בחוק הפרשנות.

אלו שלושת כללי-הבסיס לספירת ימים לפי חוק הפרשנות (ראו מתחת לספירת חודשים ושנים):

1. "יום" לא נספר בצורה /u>. לפי סעיף 3 לחוק הפרשנות "יום" = מחצות הלילה (00:00) עד חצות הלילה שלאחריו. מידע זה חשוב מאחר שעוסקים לעיתים נוטים לחשב ימים בשעות. למשל, לספור 2 ימי-עסקים בתור 48 שעות – וזו טעות.
2. אם לא נקבע אחרת בחוק – הספירה תכלול גם שבתות ומועדים, אלא אם הם ביום האחרון לספירה: לפי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, יש לספור במניין הימים גם ימי-מנוחה, פגרה או שבתון לפי חוק; אלא אם יום זה הוא האחרון בתקופה.

לדוגמה: חוק הגנת הצרכן קובע כי ביטול עסקאות מסוימות יעשה תוך 14 ימי-עסקים. נניח שהיום האחרון של 14 ימי-העסקים, חל ביום מנוחה (שבת). אז כאמור, אם יום מנוחה הוא היום האחרון של תקופה הקבועה בחוק, לא נספור אותו. ולכן, היום האחרון לביטול העסקה יהיה יום ראשון (שלמחרת השבת).

יודגש: זה לא משנה אם העסק עצמו עובד בימי-מנוחה, פגרה או שבתון. ככול שהיום האחרון הוא אחד מהשלושה, ניתן יהיה לבטל את העסקה ביום שלאחריו.

3. יום ביצוע העסקה לא נחשב בספירה: לפי סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, אם נקצב בחוק מועד לביצוע פעולה בימים או שבועות מיום מסוים, אותו יום לא יבוא במנין הימים.

לדוגמה: נניח שאנו רוצים לבטל עסקה למוצר שרכשנו ביום שלישי. נתחיל לספור 14 ימי-עסקים, החל מהיום שלאחריו (כלומר רביעי). וזאת, נזכיר שוב, גם אם יום רביעי הוא יום מנוחה, פגרה או שבתון.

ומה קורה כשהתקופה בחוק הגנת הצרכן מצוינת בחודשים או שנים?

דוגמה בולטת למצב שכזה היא זכותם של אוכלוסיות מיוחדות לבטל עסקאות תוך 4 חודשים; מדובר באנשים עם מוגבלויות, אזרחים ותיקים ועולים חדשים. במצב זה היום האחרון לביטול העסקה הוא באותו תאריך שבו בוצעה העסקה, פשוט 4 חודשים קדימה. (סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות)

לדוגמה: עסקה נעשתה ב-1 לינואר. אז למשתייכים לאוכלוסיות מיוחדות הזכאים לבטל עסקה תוך 4 חודשים, יש זכות לבטל עד ליום 1 במאי.

ואם העסקה בוצעה ביום 31 לחודש ואין אותו בחודש הרביעי לספירה? אז היום האחרון לביטול העסקה יהיה היום האחרון של אותו חודש. לדוגמה: עסקה נעשתה ביום 31.10.2022. אם נספור 4 חודשים קדימה נגיע לחודש פברואר, אשר כידוע אין בו 31 ימים. לכן, המועד האחרון לביטול העסקה יהיה ביום האחרון לפברואר, כלומר ה-27 או ה-28 (תלוי אם שנה מעוברת).

2.איך סופרים ימי-עסקים – כשיש חוזה עסקה / הזמנת עבודה / הזמנות באינטרנט

נניח שעל טופס ההזמנה כתוב שהמוצרים יתקבלו תוך 7 ימי-עסקים. או שהזמנו מוצר באינטרנט, ובתקנון אתר/תנאי שימוש או לחלופין סיכום הזמנה, כתוב שיתקבל תוך 10 ימי-עסקים. או שהעוסק אמר שההובלה תגיע תוך 30 ימים. איך סופרים? האם כמו כל עסקה צרכנית?

אז בגדול, כן – אבל יש טוויסט לרעת העוסק. מבחינת ספירת הימים שציינו לעיל, אותם כללים חלים. אך בגלל שלעוסק יש כוח עודף על הצרכן בקביעת תנאי ההתקשרות, יש תוספת הגנה לצרכן מדיני החוזים. לפיהם, אם לצד לחוזה היתה עדיפות בניסוחו, והחוזה ניתן לפירושים שונים, אז יש לפרשו לרעת בעל-העדיפות בניסוח. נדגיש: בעל-עדיפות בניסוח לא חייב להיות המנסח הבלעדי אלא פשוט בעל עדיפות בניסוח.

דוגמה נהדרת היא חוזה אחיד שנוסח על-ידי עוסקים והוצב לצרכנים כעובדה מוגמרת. אם חוזה שכזה יהיה ניתן לכמה פירושים, אז פרשנות לרעת העוסק עדיפה על פרשנות לטובתו. (סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

דוגמה: לפי טופס הזמנה העוסק התחייב לספק מוצר תוך 7 ימים. הצרכן חשב שהכוונה ל-7 ימים קלנדריים; העוסק טען שהכוונה לימי-עסקים, בתורת ימים בהם עסקו פועל. מי צודק? ובכן, הצרכן. מאחר שלעוסק היה כוח עודף בניסוח ההזמנה (טופס הזמנה אחיד).

3.איך סופרים ימי-עסקים – מערכת הבנקאות

בניגוד לחוקי הצרכנות, למערכת הבנקאות דווקא יש הגדרה ספציפית. ההגדרה נמצאת בהוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים),התשנ"ב-1992.

וכך סעיף 1 להוראות מגדיר "יום עסקים בנקאי": "כל יום, למעט יום שבת, ימי שבתון, שני ימי ראש השנה, ערב יום כיפור ויום כיפור, ראשון של סוכות ושמיני עצרת, פורים, ראשון ושביעי של פסח, יום העצמאות, חג השבועות ותשעה באב".

ההוראות נותנות למפקח על הבנקאים סמכות לקבוע שיום מסוים לא יהיה יום עסקים בנקאי. זאת, במקרים חריגים בלבד שבהם המפקח סבור שהבנקאים לא יוכלו לספק שירותים באופן תקין או שיימנע מחלק ניכר מלקוחות הבנק לבצע פעילות בנקאית תקינה.

בשונה מהגדרת "יום" לפי חוק הפרשנות, סעיף 2(א) להוראות הבנקאות מגדיר את השעות הנחשבות "יום עסקים". לפיו: יום עסקים בנקאי מתחיל עם סיום יום העסקים הבנקאי שקדם לו, ומסתיים באותו יום בשעה 18:30, או בשעה 14:00 אם זהו יום שישי או ערב חג (למעט ערב יום שבתון, ערב פורים, ערב תשעה באב והיום שקדם לערב יום כיפור).

למפקח על הבנקים יש סמכות לקבוע שעה מוקדמת יותר לסיום יום העסקים הבנקאי לגבי סניף מסוים או הפקדות מסוג מסוים, ובתנאי שנתן הודעה על כך בסניף.

שימו לב! הוראות הבנקאות דוחקות החוצה שתיים מהוראות חוק הפרשנות שהזכרנו. בשונה מעולם הצרכנות, ספירת הימים תתחיל באותו יום של האירוע הרלוונטי; והספירה של ימים כן תעשה לפי שעות מסוימות כאמור לעיל. ההוראה היחידה ש"שרדה" מתייחסת ליום האחרון; עדיין אם היום האחרון יהיה יום מנוחה, פגרה או שבתון, יש לדלג עליו.

4. איך סופרים ימי עסקים – שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. ומהו חוק השקעות משותפות?

שוק ההון על נגזרותיו, שורץ דברי-חקיקה. המשותף לרובם הוא שההגדרה של "יום עסקים" נעשית על-דרך ההפניה לחוק השקעות משותפות. כך למשל, סעיף 1 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 מפנה לחוק השקעות משותפות. וכך גם סעיף 1 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)(העברת כספים בין קופות גמל), התשס"ח-2008.

שתי התקנות הללו עוסקות, בין היתר, בהגדרת פרק הזמן בו חברות גמל יכולות לבצע משיכת כספים, להעביר כספים בין קופות-גמל ובין מסלולי השקעה.

אז מה ההגדרה ל"יום עסקים" בחוק ההשקעות המשותפות?

כל יום שבו רוב בעלי רישיון-בנק לפי חוק הבנקאות, פתוח לעסקים; אלא אם זה ערב של יום מימי המנוחה הבאים: ראש השנה; יום כיפור; ראשון ושמיני עצרת של סוכות; ראשון ושביעי של פסח; וחג השבועות.

יצוין כי הגדרה זו לא דוחקת החוצה את הוראות חוק הפרשנות שציינו לעיל. הן לעניין המשמעות של יום (חצות עד חצות); הן לעניין אי-ספירת היום הראשון; והן לעניין הדילוג על היום האחרון אם הוא בימי-מנוחה, פגרה או שבתון לפי חוק.