מה זה "חוק הספאם"?
חושבים להגיש תביעת ספאם? ב-1 לדצמבר 2008, התיקון נכנס לסעיף 30א לחוק תחת הכותרת "שיגור דבר פרסום באמצעות מיתקן בזק". הסיפור הקצר: התיקון אוסר על שליחה של דבר פרסום, ללא אישור המקבל, באיזו מ-4 הדרכים שבחוק. באריכות? המשיכו לקרוא.
מידע אודות המצב החוקי לפני "חוק הספאם"
לפני תיקון מס' 40 לחוק התקשורת, החוק אוסר על משלוח פרסומים בלתי רצויים ("דואר זבל") בפקס, וקבע כי מפרסם העושה כן מבצע עבירה פלילית. אך עם עליית קרנה של הטכנולוגיה, פרסומות באמצעות פקסים הפכו למחזה נדיר והוראת החוק הפכה ל"אות מתה" שלא נותנת מענה למצב העדכני בשטח.
תיקון מס' 40 הביא בשורה משמעותית כשהוסיף את דרכי הפרסומת שבאמת נפוצות עד היום (טלפון אישי, דוא"ל ומערכת חיוג טלפוני) והוסיף מנגנון פיצוי ללא הוכחת נזק לתובע.
הנוסחה הפשוטה לזיהוי ספאם
החוק אולי מסובך אבל הנוסחה שלנו פשוטה להפליא. כול שעליכם לעשות הוא לבחון את תשובותיכם ל-3 השאלות הבאות:
- האם ההודעה היא "דבר פרסום"?
- האם ההודעה נשלחה ב-1 או יותר מ-4 הדרכים הקבועות בחוק?
- האם לא הסכמתם לקבל את דבר-הפרסומת או חזרתם מהסכמתכם?
השבתם "כן" לכל השאלות? ברכות, כנראה שבפניכם מקרה ספאם. להרחבה, לחצו על כל אחד מהסעיפים או המשיכו לקרוא.
מהן 4 דרכי המשלוח של הודעות ספאם או דואר זבל?
- מסר קצר (אימייל, טקסט ב- SMS, WhatsApp, אינטרנט…);
- מערכת חיוג אוטומטי (גם אם החיוג פסק לפני שענו לשיחה וכשהנמען התקשר בחזרה לאותו מספר, הושמע לו מסר שיווקי);
- פקסימיליה;
- הודעה אלקטרונית (כמו Email – דואר אלקטרוני).
כיצד אוכל לאתר את פרטי הנתבע?
מעוניים לתבוע ולא יודעים את מי? איתור פרטי הנתבע נשמע כמו הליך מורכב אך לא כך בכל המקרים. בכתב תביעה קטנה יש לציין שלושה פרטים של הנתבע: (1) שמו המלא; (2) כתובתו הרשומה; (3) מספר הזיהוי. על פניו נשמע פשוט, אך נתונים מראים שתובעים רבים טועים או מסתבכים. לכן הכנו עבורכם מאמר בנושא איתור פרטי הנתבע במקרים של אנשים פרטיים, חברות, עסקים, ועוד..
אנחנו ממליצים להמשיך לקרוא במאמר הבא: הודעות ספאם מטרידות משולח אנונימי? ככה תאתרו את השולח.
מה זה "דבר פרסום"?
- מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
- מסר המופץ לציבור הרחב למטרת בקשת תרומה (ראו מקרים בהם בקשות תרומה לא ייחשבו כדבר פרסום);
- מסר המופץ לציבור הרחב למטרת תעמולה (ראו מקרים בהם מסרים למטרות תעמולה לא ייחשבו כדבר פרסום);
- מסר אחר שמופץ לציבור ויש בו הצעה להתקשר לטלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו (כול עוד הוא לא התקבל מהגורמים האלו).
מה אינו "דבר פרסומת"?
החוק מונה נסיבות בהן למרות שהודעה עונה על הקריטריונים לעיל, היא עדיין לא "דבר פרסום" (ובהתאם אינה "ספאם"). ואלו המקרים:
- מסר שהנמען הסכים לקבלו או לא חזר בו מהסכמתו בדרכים הקבועות בחוק (לקריאה על דרכי החזרה מהסכמה שניתנה);
- מסר לציבור הרחב למטרת בקשת תרומה לשם התמודדות בבחירות מקדימות לאלו: לכנסת; לראשות מועצה מקומית; לרשימת מועמדים למועצה מקומית;
- הודעת דוא"ל מעמותה או חברה לתועלת הציבור, לשם תרומה והמקבל לא סרב לקבלה בדרכים הקבועות בחוק;
- הודעת דוא"ל מעמותה או חברה לתועלת הציבור, לשם תעמולה, והמקבל לא סרב לקבלה בדרכים שבחוק;
- מסר המופץ לציבור הרחב למטרת תעמולה שיש בה מסר פוליטית, לרבות תעמולת בחירות;
- פנייה חד-פעמית ממפרסם לנמען פרטי או בית-עסק, רק כהצעה להסכים לקבל דברי פרסום ממנו לשם תרומה או תעמולה;
מסר שמופץ לציבור ויש בו הצעה להתקשר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו, מטעם אחד מהגופים הבאים:
- מסר מטעם המדינה ומוסדותיה;
- מסר מגוף שעזרתו נדרשת בעת אירוע חירום אזרחי והוא אחד מאלה:
- מד"א;
- הרשות הארצית לכבאות והצלה;
- עירייה או רשות מקומית (ובמקום שאין כאלה – תאגיד/יחיד שממלאים שם תפקידים של שלטון מקומי);
- איגוד ערים (איגוד רשויות מקומיות סמוכות זו לזו, אף אם אינן גובלות זו בזו);
- גוף או חלקו שעושה שירות לציבור והשר הכריז עליו ברשומות שהוא גוף הצלה.
מתי בעצם נמען "מסכים" לקבל דבר-פרסומת?
לפי סעיף 30א(ב) לחוק, אישור המקבל צריך לענות על הנתונים הבאים:
- הסכמה מפורשת;
- שניתנה מראש;
- בכתב או בעל-פה (לרבות הודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת).
לשים לב! עוסקים רבים מציבים אפשרות לשלוח "הסר" כדי שהצרכן יוכל לצאת מרשימת התפוצה, אך כפי שקבע בית-המשפט העליון (ואנחנו קיצרנו כאן) – זה לא תמיד מומלץ.
מתי ניתן להפיץ דבר פרסומי גם ללא הסכמה של מקבל ההודעה?
כאמור, אישור היא תנאי לקבלת דברי הפרסום. עם זאת, ניתן להפיץ אותם ללא האישור כאמור, אם מתקיימים כול התנאים הבאים:
- הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר/שירות (או במהלך מו"מ לרכישה);
- המפרסם הודיע לנמען כי הפרסום שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסום מטעמו באחת מ-4 הדרכים האמורות לעיל (הודעות SMS, מערכת חיוג אוטומטי, פקס' או דוא"ל);
- המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע שהנמען מסרב לקבל את הפרסומות כאמור (בכלל או דברי הפרסום מסוג מסוים);
- הנמען לא הודיע שהוא מסרב כאמור;
- דבר הפרסומת שנשלח מתייחס למוצר/שירות מסוג דומה למוצר/שירות של עסקת הרכישה שבסעיף (1) לעיל.
איך ניתן לסרב לקבל את דבר הפרסום או לחזור מהסכמה שניתנה?
בכל עת, נמען רשאי להודיע למפרסם שהוא מסרב לקבל הפרסום (באופן כללי או דברי פרסום מסוג מסוים); או לחזור בו מהסכמה לקבל דבר פרסום (ככול שניתנה). סירוב או חזרה מהסכמה כאמור מוגדרים בחוק "הודעת סירוב". שימו לב:
- לפי החוק, מקבל ההודעה לא יישא בתשלום עבור בקשת הסירוב, למעט עלות משלוח ההודעה.
- הודעת הסירוב תישלח בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת מקבל ההודעה.
- בעסקה לרכישת טובין/שירותים באופן מתמשך, יראו בנמען כמי שבחר לסרב במועד סיום ההתקשרות, לרבות אם ההתקשרות הסתיימה בעקבות בקשת הביטול שניתנה כדין.
קיבלתי הודעת ספאם. כמה פיצויים אפשר לתבוע?
בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים גם מבלי להוכיח נזק ("פיצויים לדוגמה") עד לסך של 1,000 ₪ עבור כול דבר פרסומי מפר. זאת, כמובן, מבלי לגרוע מזכות התובע לכול סעד או תרופה אחרת. בנוסף, בית-המשפט רשאי להטיל על המפרסם קנס פלילי בגין עצם ההפרה. אלא שאל לנו לשמוח מהר מדי: הקנס הוא לטובת קופת המדינה (לא לכיס התובע) והוא אקט עונשי-חינוכי.
מהם שיקולי בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי כאשר לא הוכח נזק?
לפני שנעסוק במה שבית-משפט צריך לשקול, נציין שהחוק קובע בפירוש – בסעיף 30א(י)(1) – שאסור לבית-המשפט לשקול את גובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה. הסיבה לכך הוא הרצון העיקרי של המחוקק למנוע את עצם שליחת דואר הזבל וליצור הרתעה. אז מה בית-המשפט כן צריך לשקול? ובכן:
- האם הושת על אותו מפרסם קנס בגין אותה הפרה;
- האינטרס לאכוף את החוק ולהרתיע מפרסמים מפני הפרתו;
- עידוד נמענים למימוש זכויותיהם;
- היקף ההפרה (ברור שהודעה אחת חמורה מ-30).
האם מפרסם שהציב אפשרות "הסר" יזכה להקלה בפיצוי?
בשנים האחרונות, בית המשפט העליון דן בנושא זה בדיוק. הדעות אמנם חלוקות, אך לבסוף אחת ניצחה. להרחבה על הפחתת פיצויים נגד מפרסמים שאפשרו הסרה על ידי לחיצה על קישור.
תוך כמה זמן ניתן להגיש תביעה אזרחית? האם יש תקופת התיישנות?
חוקי הספאם לא קובעים תקופת התיישנות מיוחדת; לכן תקופת ההתיישנות הרלוונטית היא כקבוע בחוק ההתיישנות – 7 שנים. עם זאת, ישנן הוראות ספציפיות אשר מאריכות או מקצרות את תקופת ההתיישנות. אך לא רק התיישנות צריכה לעמוד לנגד עינינו: רכיב מהותי במשפט הישראלי הוא ה'שיהוי'. מערכת המשפט מעוניינת לעודד תובעים לעמוד על זכויותיהם "כשהברזל עודנו חם" ולא להשתהות עם הגשת תביעתם.
האם ניתן להגיש תביעה קטנה בגין ספאם?
ככול שסכום התביעה לא עולה על 39,900 ש"ח (נכון לינואר 2023) ולא מדובר בעניין שבסמכות ייחודית של בית משפט מיוחד, בוודאי שכן!
